זוכרים את מיקוש? מיקה הגיעה אלינו לפני כחמישה חודשים, אחרי התקף אפילפטי קשה, מדוכאת ומשותקת.

אביה המסור והנחוש הביא איתה קופסת תרופות גדושה והנחיות מפורטות לפיזיותרפיה. הוא היה בטוח שהיא עוד תקום על הרגליים, אבל היא עצמה היתה בטוחה בזה הרבה פחות. היא נעתרה לטיפולים מאיתנו שלוש פעמים ביום, והפגינה סבלנות ראויה לציון – אבל לא הרבה יותר מזה. אפילו כדי לאכול היה צריך לבנות לה גבעה של כריות, שלא תקרוס על המזרן לצד הקערה.

אלה היו השבועות הראשונים. את הדרך לחצר ובחזרה מיקה עשתה רק על הידיים שלנו. ואז, יום אחד, זה התחיל. קודם בארשת מסוקרנת בזמן הטיפולים. אחר כך בתנועה קלילה של הרגל. ואז, אחרי כמעט חודשיים ללא תנועה עצמאית, חודשיים של טיפולים ועקשנות ועידודים והפצרות, מיקה קמה לבד בפעם הראשונה.

מאז היא רק הלכה והשתפרה, במאמץ משותף שלה, של הבעלים האוהב והמסור-להדהים שלה, של הדר הקוסמת (רפואה משלימה ושיקום לבעלי חיים- הדר גוטמן שטרן, שסיפקה לה טיפולי רפואה משלימה ואנחנו ממליצים עליה מכל הלב), של ירדן פונדק (שהוציאה אותה לטיולים מאתגרים ברגע שהיתה מוכנה להם) ושלנו.

כאן סרטון קצר המתעד את התהליך שעברה מיקוש בבית גיל הזנב:https://www.youtube.com/watch?v=83j8gELI

ועכשיו תראו אותה! שק תפוחי האדמה הכריזמטית שהגיעה לרבוץ פה על מיטה בסלון, לא הצליחה לקום והתקשתה אפילו לאכול בלי תמיכה חוזרת הביתה על הרגליים, בשעה טובה כוח הרצון של הכלבה הזו – ושל אבא שלה – הוא באמת דבר חריג, מרשים ומעורר השראה עצומה.

מיקה גיבורה – היה לנו לכבוד ולעונג לארח אותך, לקחת חלק בתהליך השיקום שלך ולראות אותך חוזרת לעמוד על הרגליים, לכשכש בזנב, לטפוף, לרוץ ולשמוח. אל תהססי לשלוח את ההורים לחו"ל ולבוא לבקר אותנו קצת!

חג שמח