אמנם גוגו כבר לא איתנו, אבל המילים מחממות הלב של אבא שלו הגיעו אתמול והפכו את הזיכרונות הטובים שנשארו לנו ממנו לנוגעים ללב באופן מיוחד. לצערי, לא כל כלב זוכה להעביר את רוב חייו מוקף באהבה. גוגו היה מבני המזל האלה – וזה ניכר בו. הוא היה מלא חיבה ונותן אמון, והשרה על סביבותיו הרבה שמחה וטוב. עצוב לנו שלא יגיע לפה שוב, ולצד זה, אנחנו שמחים בשבילו שהיה מוקף תועפות אהבה עד הרגע האחרון ממש. תודה, שי וכל משפחת גוגו האהובה

———

@Shay Billauer

עברו כבר חודשיים מאז לכתו של גוגו. יותר בהכחשה מאשר אבל. למרות זאת, חשוב לנו לספר על ימיו הכמעט האחרונים. זו נחמה גדולה.

גוגו, הלברדור המדהים שלנו היה בן 13, אבל אצלנו רק 10 שנים. אימצנו אותו מכלביה רגע לפני. מהרגע הראשון הוא היה מדהים. אמנם גם די חולני אבל מדהים.

מידי שנה אנו נוהגים לנסוע לתקופה של מספר שבועות בחגי תשרי. גם השנה. הפעם ידענו כי פנסיון ביתי כפי ששלחנו אותו בשנים האחרונות לא יהיה מספיק נוכח גילו ומצב בריאותו. אשתי חיפשה, אפילו לא הרבה, ומצאה את בית גיל הזנב. מעבר לשם שכבר "קנה" אותנו, כבר בהתקשרות הראשונית עם מורן הבנתי שקיים סיכוי טוב מאד שמצאנו פתרון הולם. ואז נפגשנו. עם גוגו כמובן, וגילינו פשוט מקום קסום. פשוט קסום. קשה להאמין שדבר כזה קיים בארץ בפרט, ובעולם בכלל. בית גיל הזנב הוא פשוט בית אמיתי של כלבים. לא של בני אדם (אמנם מדובר בבית פרטי רחב ידיים) אלא של כלבים. מורן ארגנה את הבית כך שיהיה מתאים לכלבים מבוגרים וכלבים חלשים בריאותית באופן שקשה להאמין. מספיק להציץ בתמונות בכדי להאמין.

שאלון הכניסה של מורן היה ארוך אמנם אבל כל כך מקצועי וכל כך רציני שכבר הבנתי – גוגו יבלה את החגים בבית הזנב. והנה נסענו. כל יום, אבל כל יום קיבלנו שטף של תמונות של גוגו. אבל כל יום. ללא פספוס. אי אפשר היה שלא להתרשם כי גוגו נמצא בלונה פארק של חיו. הוא כל כך, כל כך נהנה בחודש ששהה בבית הזנב. אין להאמין. זה כזה בית מגניב עם טיפול כל כך מסור, אלטרואיסטי ומחבק שאתה רואה כי לא נעשה בעבור בצע כסף או כל סיבה פחות טובה אחרת. לצערנו, כשבועיים אחרי שחזרנו נאלצנו להרדים את גוגו, שכן החל כבר ממש לסבול. נחמתנו שלפחות בסוף יכולנו להעניק לו תקופה נפלאה בבית גיל הזנב.

מורן, תודה. בשם גוגו