בדיוק לפני עשרה חודשים אפרוח הוצלה.

בפוסט שהעלינו אז על הצטרפותה לפרויקט הקשישים הנטושים שלנו (כאן הפוסט: https://goo.gl/CyDKAT) כתבתי שאני מקווה שהיא תתחזק ותישאר איתנו לפחות עד שתדע מהו אושר, מהו ליטוף ואיך ההרגשה להיות בטוחה ואהובה. אתמול, כשנפרדנו ממנה לתמיד בחיבוק ובדמעות, אנחנו יכולים לומר שהיא אכן זכתה לאהוב ולהיות אהובה.

השנה ה-16 של חייה היתה כנראה אחת הטובות שבהן. אפרוח, שחיתה זמן רב בחשיכה מוחלטת, הצליחה לראות שוב. בזכות הטיפול המסור של ד"ר שגב ממרפאת Eyecareהעיניים שלה נפקחו, פשוטו כמשמעו: תקופה ארוכה לאחר הטיפול היתה יושבת ומשקיפה סביב, מלאה עניין ופליאה מהעולם החדש וזה היה אחד המראות המרגשים והמקסימים שראינו.

היא אמנם לא הצליחה ללכת בגלל רגליה המנוונות והעקומות, אבל למדה לנהל אותנו לשביעות רצונה: היו לה נביחות שונות אם רצתה שנוציא אותה לעשות פיפי או שנזדרז עם ארוחת הערב שלה או להודיע לנו ששוב ברח לה וצריך להחליף לה מצעים. היא למדה לחבב כלבים אחרים וחתולים, השכילה להתמסר לליטופים וגירודי אוזניים (פחות חיבבה את העירויים שנתנו לה כמה פעמים בשבוע, אבל גם אליהם הסתגלה בגבורה אופיינית) ואהבה מאד ממתקי כלבים מכל הסוגים: את הסעודה האחרונה שלה הרכבנו בעיקר מחטיפים וממתקים שאהבה.

אתמול הקסם תם.

אפרוח נקברה בבית הקברות לחיות של מדיסייקל בקידרון.

זה הזמן להודות לכל מי שהיה שותף להצלתה, או שאהב אותה מקרוב או מרחוק, למי שתרם לטיפולים הרפואיים שהזדקקה להם או שחשב עליה מחשבות טובות וכן למרפאה וטרינרית "כל חי" רחובות, שטיפלו בה במסירות לאורך כל הדרך.

תודה לכולכם שהייתם שותפים למסע הזה והפכתם אפרוח אחת למאושרת מאד

נוחי על משכבך בשלום אפרוח אהובה, היית לנו נס קטן