אוגוסט בבית גיל הזנב הכירו את כוכבי הקיץ שלנו

[שלושה דברים קצרים לפני שמתחילים.

1. הגעתם לכאן במקרה ואין לכם צורך בפנסיון כי בכלל אין לכם כלב? מתברר שהפוסט הזה כולו (כפי שגיליתי רק אחרי שסיימתי לכתוב) מספר בעיקר אילו מין אוצרות ממתינים לבדם מאחורי הסורגים בעמותות ובהסגרים, ומחכים לבית. לאמץ אותם זו מתנה אדירה עבורם – ולא פחות מזה, עבורכם.

2. פעם ראשונה כאן? תוהים מה זה בית גיל הזנב? הנה, כאן: https://www.facebook.com/…/a.193800…/488880961561978/…

3. יש לכם כלב קשיש ואתם מתכננים חופשת חורף? מנצלת את ההזדמנות להזכיר שכדי שכל כלבלב יקבל את מירב תשומת הלב, אנחנו מארחים לא יותר מ-5 כלבים בכל עת (בנוסף לבני הבית הקבועים), כך שהמקומות ספורים – וכעת זה הזמן לדבר איתי על מועדי החופשות הבאות שלכם].

ועכשיו, לענייננו: מי היו כוכבי הקיץ שלנו?!

צ'ופה, בת 14.

קוקרית עם לב זהב. אילנה הנפלאה אימצה אותה כשהיתה בת 12, לאחר שמשפחתה הקודמת לא יכלה לטפל בה יותר. את אילנה הכרנו עוד טרם אימוצה של צ'ופה, כשסעדה במסירות אין קץ את כלבתה הקשישה צ'אני, שהתארחה פה בערוב ימיה. צ'ופה מצחיקת-הבלורית הגיעה הפעם רק לזמן קצר, וטוב שכך, אחרת באמת לא הייתי מצליחה לעבוד כמעט בכלל: היא כלבונת הסוג שכל מה שאת מצליחה לשאוף אליו בנוכחותה מסתכם בלהישאר איתה במיטה ולגרד לה מאחורי האוזן (וזה פרודוקטיבי בדיוק כמו שזה נשמע).

כתם, בן 13.

מתוק במיוחד ועם חיוך ממיס. כתם זקוק לטיפול סיעודי צמוד וסבלני, והגיע לשהות קצרה כדי לאפשר לאמא המסורה שלו להתאוורר – ולנו ליפול שבי בקסמו הרך.

תותי (הגדולה), בת 13.5.

פוינטרית שמחה ומצחיקה במיוחד. כשהיתה קטנטונת בילתה כמה חודשים בעמותה וחלתה מאד. למרבה המזל, אבא שלה התאהב בגורה הדעוכה בכלוב. אחרי שהחלימה ושוקמה על ידו, תותי הספיקה לעבור חיים מעניינים ושמחים עם משפחתה, גם בארץ, גם בחו"ל – והקיץ בילתה איתנו את חופשתה השנתית, הרעיפה תשומת לב וליקוקים על כל שאר האורחים והאצילה עליהם ממצב רוחה המרומם.

ג'וזי, בת תשע.

ג'וזי עיוורת בשתי עיניה כתוצאה מהתעללות קשה במיוחד (אחסוך לכם את הפרטים). כשנמצאה היתה מרוסקת נפשית ופיזית. היא הוצלה על ידי תל"ל ואומצה בידי משפחה נפלאה שבנפלאות. כיום יש לה חיים נהדרים, מוגנים ובטוחים. הסדק היחיד לאופל הוא בביעותי הלילה שהיא סובלת מהם (תארו לכם כמה קשה לכלבה עיוורת להיחלץ מסיוט לילי. גם כשהיא מתעוררת היא רואה רק חושך). אמא של ג'וזי עובדת חלק מהזמן בחו"ל, ולכן וידאה עוד לפני האימוץ שלג'וז יהיה בית שני לתקופות כאלה. כיום אכן ג'וזי נמצאת פה לא מעט, מכירה את הבית היטב ומתמצאת בו להפליא. היא מרגישה פה נוח ובטוח ממש כמו בביתה הקבוע – ואהובה כאן לא פחות.

קוונקה, בת 15.

אומצה בגיל שש מצב"ח חיפה, ומאז ידעה רק טוב. אף שהיא גרה בחיפה, היא מגיעה אלינו במיוחד (לשמחתנו הרבה – מדובר באחת הכלבות המיוחדות שפגשנו). קוונקה אמנם מתקשה כעת בקימה, בהליכה, בראייה ובהתמצאות, אבל הצליחה להראות לי פטנט חדש: הכלבה הנבונה הזו, שכבר מתקשה לשלוט בסוגרים, מסדרת לעצמה מדי לילה שטיחונים ושמיכות מתחת לבטן וכך יוצרת לעצמה משטח סופג נעים, שמשאיר אותה יבשה. כשאחד השטיחונים נרטב, היא מעיפה אותו הצידה עם האף ומארגנת לעצמה את הערימה מחדש, עם שטיחון נוסף שמחכה לה. בתמונות תוכלו לראות אותה בחדר שהיה שלה בשהותה פה, מתארגנת על שטיחונים ומזרני יוגה (נגד החלקה).

מוצ'י ואוליבר.

מוצ'י רק בן שנתיים, אבל הואיל ויש לו שלוש רגליים והוא כלבלב רגיש מאד, התאים לפה למרות גילו הצעיר וחיבתו היתרה לצעצועים מצפצפים. את מוצ'י מצאו בצפון, אחרי שנדרס וננטש. הוא הוצל על ידי תנו לחיות לחיות, ואומץ ושוקם בידי מאי הנהדרת. כעת, כשטסה להתחתן (מזל טוב!), הפקידה בידינו את כלבי המשפחה האהובים: מוצ' הגיע עם בנדוד שלו, אוליבר בן השבע. אוליבר הוא אחד הכלבים היפים והנפלאים שפגשתי, מבחוץ ומבפנים. גם הוא בילה את השנה הראשונה לחייו בכלובי הסגרים ועמותות.

אקו, בן 11.

אקו נולד בחולות ראשל"צ והיה כלב בר, עד שנלכד בגיל שנה. את שבע(!) השנים הבאות הוא העביר במכלאות ובכלביות, מכווץ ומבוהל עד מוות. הוא והדר נפגשו כשהיתה מתנדבת בעמותת SOS, שטיפלה בו. במשך כמה שנים הדר הקפידה לבקר אותו כמה שרק הספיקה – עד שלבסוף התאפשר לה לאמץ אותו, וכך בדיוק עשתה. אקו נותר כלב רגיש באופן מיוחד. כל רחש מקפיץ אותו וכל תזוזה שאינה במקומה גורמת לו להתכווץ. הדר משקמת את אקו ברגישות וסבלנות, וטרם נסיעתה היססה במשך חודשים, עד הרגע האחרון ממש, ושקלה לבטל את החופשה המשפחתית כדי לא לגרום לאקו תחושה שננטש. הנה מה שחשבה בסופו של דבר על החופשה של אקו:

ביה, בת 13.

ביה הטובה אומצה בבגרותה, כשהיתה כבת שש, לאחר שהסתובבה במשך שנים באזור התעשייה בבאר שבע. היא כלבה רגישה ומופנמת, שלא מתמסרת בקלות – אך ברגע שהיא לומדת לבטוח באנשים שמולה, אין מתוקה ועדינה ממנה (כשמנסים להגיע ללבם של כלבים מופנמים, חשוב לא רק להתאזר בלב פתוח ובהמון סבלנות, אלא גם בשקית של חטיפים לעידוד אצלנו הקיץ זכה לזריקת עידוד קולינרית מצוינת בדמות החטיפים של Pomeri Bakery – פומרי בייקרי, שהם גם טעימים, גם בריאים, גם נטולי חומרים מעובדים ומשמרים ובעיקר – שימחו את כל הכלבים).

סול, בת 15.

קשה להאמין וקשה לחשוב על זה, אבל עד גיל 5 סול טובת הלב היתה קשורה בצווארה לכבל, "שומרת" על בסיס צבאי. היא הוצלה מהזוועה, וכעבור זמן מה אומצה בידי טלי, שמעריצה לה את הזנב ומרעיפה עליה אהבה בלי סוף. סול כבר לא רואה כל כך טוב ולא שומעת כל כך טוב (אלא אם מדובר ברחש פתיחת דלת המקרר), מה שבכלל לא מפריע לה לחלק לנו נשיקות קטנות ולשמח את לבנו באופן כללי.

הנה מה שכתבה לנו אמא של סול בשובן הביתה:

‏‎Tali Magory‎‏ נמצאת עם ‏‎Moran Cohen‎‏ ועם ‏‎Adi Barocas‎‏.

5 באוגוסט 2019  · 

סול האהובה שלנו, העדינה שלנו והמתוקה שלנו חיפשה מקום שיפנק אותה וידאג לה ולעצמות הקשישות שלה בזמן שלא היינו. היא מצאה את מורן ואסף ב- בית גיל הזנב – פנסיון ביתי ובית אבות לכלבים קשישים, שהפכו את הזמן שלה בלעדינו – ושלנו בלעדיה – לרגוע, נעים, מפנק ונפלא הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר. מורן ואסף עיצבו בית מותאם לקשיים של קשישונים כדוגמת סול, דאגו בעדינות מופלאה לגרום לה להרגיש אחת מהחבר'ה, ובעיקר שלחו לנו המון תמונות וסרטונים כדי שאנחנו נהיה רגועים שהיפה שלנו בידיים טובות. תודה מכל הלב, וד"ש לפרפר הכוכבת

טאקי, בת 12.

טאקי בצעירותה כלבת נחייה. היא נדרסה, נפגעה באופן קשה ונאלצה למצוא לעצמה עתיד חדש. למזלה הטוב היא פגשה את איריס, שהעניקה לה טיפול רפואי ושיקומי מקיף והחזירה לה את הבריאות ואת שמחת החיים. רשימת התחביבים של טאקי כוללת אוכל, כדורי טניס, ביסקוויטים, מסאג' אוזניים, צעצועים מצפצפים, אוכל וגם עוגיות.

עדינה החתולה.

חתולה צעירה, שמחה וסקרנית, שתכבד אותנו בנוכחותה המבדחת עד אמצע ינואר. כשהיא לא מתמסרת לליטופים וגירודי לסת, היא דואה בין המדפים, מגלגלת צעצועי האכלה, מכפכפת זרזופי מים, משחקת בחכה, צופה אל העולם מן המרפסת (המסורגת הרמטית, כמובן) ומפליאה לצוד עכברוני צעצוע.

והחברותים הקבועות:

פז (12) ופרפר (כנראה 14), שתיהן שלנו את פז אימצנו בצעירותה, לאחר שמשפחתה לא רצתה בה יותר, ואת פרפר זכינו להכיר רק לפני 4.5 שנים, אז חילצנו אותה מחיים איומים בכלבייה מצחינה במיוחד ולקחנו אותה לאומנה. בתום שיקום עמוק (היתה כלבה רגישה ופחדנית באופן קיצוני, שיד אדם לא נגעה בה עד שהיתה בת 10) כבר התאהבנו ולא רצינו להיפרד ממנה לעולם. כעת הפרפר שלי חולה. תחזיקו לה אצבעות שתתחיל לייצר כדוריות אדומות בקרוב ושתחלים במהירות.

ג'ימי, בן 15, שהגיע לגור איתנו בשנה הקרובה. להבדיל מכל הסיפורים עד כה, הפעם לא המשפחה בחרה את ג'ימי, אלא להפך – יום אחד התחיל ללכת אחריהם ברחוב, נכנס לחצר והודיע שהוא נשאר. מאז הוא בילה עם המשפחה גם בארץ וגם בחו"ל וחי חיים מלאי הרפתקאות. לפני כמה שנים ג'ימי לקה בתסמונת מבאסת במיוחד בשם sards, המתבטאת בניוון פתאומי של הרשתית. הוא התעוור במפתיע, ללא התראה מוקדמת וללא מרפא. מאז גם התחרש כמעט לגמרי, ובכל זאת הוא נהנה מחייו ואוהב להסתובב בגינה, לאכול המון ממתקים (פומרי כבר אמרנו?), לקבל ליטופים ומסאז'ים בכל הזדמנות וללעוס כדורי טניס.

פיצי, הפקינזית העשויה ללא חת, בת 12, דיירת קבועה בבית האבות שלנו.

תותי הקטנה, בת 17.5, חברה בפרויקט "שמחת זקנתי" שלנו לכלבים שננטשו בגילאים מופלגים, וכבר סיעודית מאד (וחמודית מאד מאד).

_____________

כל אחד מהכלבים האלה נכנס לי ללב. לכולם יש סיפורי חיים והעדפות מצחיקות, הרגלים ורצונות ואופי, צורך באהבה ורצון להעניק אותה.

עוד אלפים כמוהם, צעירים ומבוגרים, מחכים למישהו שיציל ויאהב אותם. עכשיו ממש הם נמצאים בכל עמותה או הסגר ברחבי הארץ. איזה יום טוב יותר מאשר היום יהיה כדי ללכת להציל חבר/ה?!

(ואם עשינו לכם חשק לאמץ דווקא כלב קשיש או בעל מוגבלות, תוכלו למצוא רבים כאלה בדף השני שלי, @כלבים נכים וקשישים מחפשים אהבה)

ואיך עבר הקיץ שלכם?