אני חושבת שאתמול כשהיא נרדמה לידי, זו היתה הפעם הראשונה ב-15 שנותיה שהלכה לישון שבעה, נקייה, מחוממת וקצת פחות כאובה.

הרגליים החלשות והעקומות מעידות שאת השנים האחרונות – מי יודע כמה – עשתה כנראה בחדר סגור, אולי מחסן, אולי כלוב בחצר, ללא יכולת תנועה. היא רזה כשלד, אנמית, ועד שלשום היו לה ציפורניים שהתארכו והסתובבו כל כך שחדרו לבשר. נראה שהחברה היחידה שהכירה היא זו של מאות פרעושים.

אתמול כשנרדמה חשבתי לקרוא לה אפרוח, והבטחתי לה שמעכשיו היא תהיה מוגנת ואהובה.

פקחי הסגר באר שבע שמצאו אותה השבוע הצילו למעשה את חייה, ובזכות המלאכיות גלי, נופר והדס היא הגיעה למרפאת תל"ל, שם נבדקה, טופלה, נוקתה וקיבלה יחס חם ועדין, כנראה לראשונה בחייה.

אתמול היא הגיעה אלינו – ופה כבר תישאר לתמיד.

לפנינו עוד שיקום רפואי ונפשי, ואני מקווה שהיא תתחזק ותישאר איתנו לפחות עד שתדע מהו אושר, מהו ליטוף ואיך ההרגשה להיות בטוחה ואהובה – וגם הרבה אחרי.

אפרוח קטנה, תחזיקי מעמד, כדאי לך

_______________

אפרוח הוצלה במסע שנראה לפעמים כמירוץ שליחים, בו היא עוברת מיד ליד ומאוטו לאוטו, מהגיהנום הדרומי בו גרה, להסגר ב"ש ומשם למרפאה ברמת גן ובשני טרמפים אלינו. בזכות Gali SobelNofar KahlonHadas Levתנו לחיות לחיות-העמוד הרשמיYael ArkinLilach ZonenseinAnat Nir היא יכולה לנוח פה עכשיו – תודות בלי סוף לכולכן