הדליקו רמקולים]
מיקה הגיעה אלינו לשיקום לפני כחודשיים. בעליה סיפר שכבר שנים היא סובלת מהתקפים אפילפטיים, אבל לפני שלושה חודשים התקף קשה השאיר אותה משותקת. "קצר במוח". מאז לא קמה, לא הלכה, לא התיישבה, לא הצליחה אפילו להביא עצמה אל כלי המים הצמוד למיטתה. הוא לא יכול להשאיר אותה לבד בבית כשהוא בעבודה, אחרת תישאר צמאה במשך שעות, מתבוססת בצרכים של עצמה. הוא ביקש שתתארח בינתיים בבית גיל הזנב. מיקה באה לפנסיון סיעודי ואיתה קופסת תרופות גדושה, הנחיות לפיזיותרפיה ומבט מדוכא, ורבצה בסלון כמו שק אומלל של תפוחי אדמה.
הימים חלפו וברובם מיקה שכבה לה בסלון על מזרן ביצים או על הדשא בחצר, סופגת שמש, מגע, אהבה ותשומת לב. כמה פעמים ביום עשינו לה פיזיותרפיה, בתוספת ניסויים שונים שאסף יזם ברוח קורס מורי הפלדנקרייז שהוא בדיוק עובר. היא השתלבה להפליא בלהקה ובבית, הסבירה פנים לכל כלבלב עיוור שנתקל לה באף והיתה סבלנית לכל תושבי פנסיון הקשישים שלנו, חדשים כוותיקים.
חלפו שבועיים או שלושה של טיפולים ושל תקוות שלא הובילו לתוצאות נראות לעין.
ואז, יום אחד, מצאנו אותה במרחק שניים-שלושה מטרים מן המקום שבו השארנו אותה כמה דקות קודם להשתזף על הדשא.
חשבנו שאולי התבלבלנו, אבל למחרת שוב מצאנו אותה במקום אחר. הפעם רחוק מעט יותר.
למחרת ארבנו לה בפתח והצצנו. מיקה קמה ונפלה, קמה ונפלה, התעקשה וקמה והפעם הצליחה לצעוד כמה צעדים מתנדנדים, לעשות פיפי ורק אז לקרוס כבובת סמרטוטים.
מאז הלכה והשתפרה. בכל יום קמה לפחות פעם או פעמיים, הלכה כמה צעדים על הדשא ואז נמרחה על הקרקע.
בשלב זה נכנסה לתמונה גם רפואה משלימה ושיקום לבעלי חיים- הדר גוטמן שטרן המופלאה, שעבדה איתה פיזית ורגשית על מערכת העצבים ועל חיבור כל חלקי הגוף, על תחושת הגוף ועל המודעות אליו באמצעות דיקור, מגע, תדרים ושמנים (בין היתר). היה נהדר לראות אותן עובדות, ומרגש לראות איך אף אחת מהן לא התייאשה גם ברגעי הקושי – והשיפור הלך והאיץ בקצב מסחרר.
בסופו של הסרטון ניתן לראות את מיקה אתמול, רצה קרוב לביתה, עדיין מועדת מפעם לפעם אבל קמה כמו מלכה אמיתית!
רוצי, מיקה! אנחנו פה אם תיפלי 