על פרויקט "שמחת זקנתי"
במשך השנים שבהן עבדתי בבתי מחסה טיפלתי באלפי כלבים וחתולים. לרבים מהם מצאתי בית. מאחרים נפרדתי בנסיבות משמחות פחות. לפעמים הם היו זקנים. לפעמים חולים מאוד. לפעמים הגיעו שבורים מכדי להמשיך לחיות. כמה מהם מתו אצלי בידיים. העצב שלהם מת איתם – ושלי נשאר איתי. העצב על מי שננטש בתא קר, בכלוב, על רצפת בטון. העצב על מי שנשאר לבד.
זה נורא בעיני. כבר אז החלטתי שזו המתנה שאני רוצה לתת להם: לא למות לבד. לדעת שהם אהובים ורצויים עד הרגע האחרון. וכאלה הם יהיו, כי אי-אפשר לרמות כלב.
נכון, הרגעים האחרונים אף פעם לא קלים. אבל את כל הרגעים שמובילים אליהם הבטחתי לעשות טובים ושמחים עד כמה שרק אפשר.
מתוך זה, כשהקמנו את בית גיל הזנב – פנסיון ביתי מיוחד לכלבים קשישים – היה חשוב לנו להשאיר בו מקום גם לאלו שמזלם לא שפר עליהם וננטשו מאחור בזקנתם. כך נולד "שמחת זקנתי".
"שמחת זקנתי" הוא פרויקט ההוספיס ללא-כוונת-רווח שלנו. הוא מיועד לכלבים קשישים שננטשו בגילאים מופלגים, שיגיעו לחיות פה איתנו בתנאים הכי טובים ומפנקים, לצד אלה מן האורחים שלנו שיש להם בעלים אוהבים.
הם יבלו פה את כל הזמן שנשאר להם, אהובים ורצויים, שמחים ומחובקים.
כרגע, "שמחת זקנתי" מארח שלושה כלבים: צחי, תָּם ודייזי.
צחי בן ה-16 חולץ ממשפחה מזניחה על ידי למען הכלבים שבצל. הוא עיוור, יש לו רגל עקומה בגלל שבר שלא טופל, וכל מגע מכניס אותו ללחץ. ובכל זאת – כיום אין שמח ממנו. בשעות הפנאי הוא מדדה בחדווה בחצר, אחר כך מנמנם תחת המזגן, ואם נשאר קצת זמן פנוי, הולך לאכול.
תָּם בן 15. הוא הגיע אלינו דרך אילת אנימלס אחרי שהסתובב ברחובות נטוש ואומלל, עיוור וחירש, עם מעט מאד שיניים. מאז שהגיע לפה גילינו כלב מתוק מאין כמוהו, שמוכן לתת לאנושות הזדמנות שנייה וללקק לה את האף. גילינו גם שהוא סובל מגידולים שפירים אך מכאיבים בפי הטבעת (אדנומה פריאנלית); ביום ראשון הקרוב הוא יעבור סירוס והסרת אשך טמיר, שאמורים לטפל בבעיה, לצד טיפול שיניים מקיף, כולל סגירת שני חורים המחברים שלא לצורך בין הפה לחלל האף (פיסטולות בלשון מקצועית).
עדיין לא הצלחנו לגייס את כל הסכום הדרוש לניתוח שלו (פרטים לגבי אופן התמיכה – בהמשך הפוסט), ונשמח לכל עזרה.
וכמובן, אינספור תודות לכל מי שתרם עד כה תם ואנחנו התרגשנו מאד!
אתמול בערב הצטרפה אלינו גם דייזי, בת 17.5. בעליה אושפזה במצב סופני – ובתוך שעות ספורות כל הכלבים והחתולים האומללים שחיו איתה נזרקו לרחוב על ידי בעלי עניין בדירה.
דייזי עדיין מבוהלת, ובינתיים היא בעיקר נחה, אוכלת ונרגעת. כשתירגע מעט ניקח אותה לבדיקות אצל הווטרינר כדי לראות מה מצבה ולבדוק אם כדורים נגד כאבי פרקים וגב יעשו לה טוב (אם יש לכם רימדיל או פרוויקוקס שלא צריכים – נשמח!).
* * *
מבחינה מעשית, הרעיון של "שמחת זקנתי" הוא שאנחנו תורמים את המקום, את הטיפול ואת כל האהבה שבעולם – ואתם עוזרים במימון טיפולים וטרינריים, תרופות ומזון. במלים אחרות, היקף הפרויקט ועצם קיומו תלויים בהיקף התמיכה שאצליח לגייס כדי לסייע בכיסוי ההוצאות הרפואיות של האורחים.
בית גיל הזנב כולו הוא מקום קטן למדי. התפוסה המקסימלית שלנו היא עשרה כלבים – וכרגע, יותר משליש מהם הם כלבים בלי בעלים (לכלבי "שמחת זקנתי" הצטרף גם ג'ין, שאינו קשיש, אבל נמצא באומנה ומחפש בית).
כל תמיכה מסייעת לכלבי הפרויקט הקיימים – ובסופו של דבר מאפשרת לנו גם להרחיב אותו.
אז איך תומכים?
– האופציה המועדפת: כלבי הפרויקט מטופלים במרפאה וטרינרית "כל חי" רחובות. אפשר להתקשר לשם בטלפון 08-9358535 (עד 19:30 ובשישי עד 14:00) ולומר שאתם מעוניינים לסייע בכיסוי ההוצאות הווטרינריות של פרויקט "שמחת זקנתי" בבית גיל הזנב (ניתן גם לשלוח מייל למרפאה info@kolhai.co.il והם יחזרו אליכם).
אשמח מאד שתעדכנו אותי אם תרמתם כדי שאוכל לנהל רישום מסודר ולהגיד תודה 
– באמצעות פייפאל, לחשבון ע"ש moran.cohen@gmail.com (בהערות, ציינו שזה עבור "שמחת זקנתי").
– להרים אלי טלפון: 054-2031977 (מורן). ניתן לסלוק אשראי, לקבל פרטי בנק להעברה וכמובן להתעדכן ולשאול שאלות.
חשוב לדעת! אנחנו לא עמותה, ולכן לא מדובר בתרומות בכל הנוגע להחזרי מס (תקבלו קבלה, כמובן, אבל לא תוכלו להזדכות עליה לפי סעיף 46).
המון תמונות של בית גיל הזנב והסבר כללי על המקום:
תודה מראש, נשמח לשיתופים!
מורן, אסף, צחי, תם ודייזי