הרבה יותר מדי תמונות מפברואר-מרץ

מאירים את הפיד: ג'ינג'ר (בן 17), לייקה (17), צחי ותותי (שניהם מפרויקט הנטושים, בני 17), פז ופרפר (בנות 12), שלג (13), פינצ'י (13), בונו (9), סקודה (13), בוני (15.5), לולה (11), פלורה (7), פיצי (12)

לא קל לכלב קשיש להגיע לבית זר. ביום הראשון בפנסיון הם כמו ילדים בגן חדש: הפנים שלהם תמהות. לפעמים מבולבלות. חלקם יחפשו מיד את קרבתנו וישמחו לליטוף. אחרים זקוקים לזמן רב יותר – בייחוד הרגישים מביניהם, אלה שאומצו אחרי תקופה ארוכה של התעללות או הזנחה. כך או כך, בימים הבאים הפנים האלה, המעוטרות שיבה, ילכו ויתרככו, ילכו וישתמחו. אלה הדיירים של בית גיל הזנב. כולם קשישים. יש בהם אורחים שהגיעו לפנסיון קצר וחוזרים הביתה אחרי ששהו פה כמה ימים או שבועות. לצדם יש חברים של קבע במשפחה – כמה מהם שלנו, אחרים תושבי בית האבות לכלבים (שיש להם הורים אוהבים, אבל הם גרים איתנו משום שזקוקים לטיפול סיעודי צמוד) או חברים בפרויקט ההוספיס שלנו לקשישים נטושים, "שמחת זקנתי".

לא כל התמונות כאן מחמיאות או מעלות חיוך. לפעמים יש להם שערות לבנות ועיניים רכות, לפעמים החיוך כבר חסר שיניים והעיניים עכורות. אבל ככה הם יפים בעינינו. אנחנו רוצים לכבד את הזיקנה שלהם, לא לייפות, לא לרטש ולא לערוך אותה. אנחנו מכבדים את הניסיונות הנוגעים ללב שלהם לשמור על עצמאות ועל כבוד עצמי – בין אם הם מוצלחים ובין אם לאו. זאת זכות גדולה ללוות אותם גם בתקופה הזאת. לתת להם לדעת שהם אהובים ורצויים. לתת להם לעשות לבד כל מה שהם רוצים ויכולים, ולעזור להם בכל הסבלנות, המקצועיות והכבוד בכל השאר. גם לעצמנו לא היינו מבקשים פחות.

אבל ‏למה בכלל צריך פנסיון רק לקשישים ולמה הוא צריך טפטים מעוצבים?!‏

צרו קשר: אמנם כבר אין אצלנו מקום לפסח הקרוב, אבל כעת זה הזמן לדבר איתי אם מתכננים נסיעה באביב או בקיץ, לתקופה קצרה או ארוכה: 054-2031977 (לא פעם אני לא יכולה לענות לטלפון כי בדיוק יש לי כלב על הידיים או שאני נותנת עירוי או שהידיים שלי מלאות סבון, אבל מבטיחה שתמיד עונה לכל הודעה שמשאירים לי בווטסאפ, בסמס, במייל או במסנג'ר).