לפעמים את פוגשת מישהי, ועוד לפני שניהלתן שיחת נפש רצינית אחת כבר ברור שאתן עשויות ביחד מהחומר שחברות טובות עשויות ממנו.

לפעמים זה קורה עם מישהי ממין בן-אדם. לפעמים לא.

הפעם זה קרה לי עם סקודה. ולא רק כי היא נראית כמו שילוב הרמוני של צ'רלי ושל עוגייה שלי, שתיים מכלבותי הקשישות האהובות שמתו החודש (ודווקא לא היו דומות זו לזו בכלל).

היא הגיעה לכאן רק לשבועיים, לחופשה קצרה – מחר היא כבר חוזרת הביתה – אבל נדמה שאנחנו מכירות הרבה יותר.

והיא באה עם אבחנה נוראה של סרטן בפה, ועם פרוגנוזה מאוד לא-מבטיחה.

אני לא כזו שנוטה להאמין לתחושות, ובכל זאת, יש לי תחושה שהיא תחיה יותר מאשר צופים לה. נדמה לי שיש לה כוונה כזו, ושהיא תתעקש, אני מייחלת לזה כל כך.

אני מחזיקה לה אצבעות חזק ממש. תחזיקו גם אתן.ם, בבקשה