הכינו חבילת טישו ושבו לקרוא את אחד הפוסטים הרגישים, החשופים, הנוגעים ללב והמדויקים שנכתבו על כלבים קשישים, ועל הפרידה מהם 
נעה שפלר
בואו נדבר רגע על זקנה.
השנה האחרונה של ברואין היתה קשה…. מאוד קשה.
לא מדברים על החיים עם הזיקנה.
לא בבני אדם ובטח שלא עם חברו הטוב…
אז בואו נדבר על זקנה.
לא מדברים על זה שבורח להם קקי מתוך שינה (אני מדברת על כלבים עכשיו). או בעירות. או כי לא הצליחו לקום בזמן (או נפלו בחזרה לתוך הקקי).
לא מדברים על זה שהם פתאום נופלים בלי שום סיבה, שרגל אחת מפסיקה לתמוך במשקל הגוף והופ! הכלב האציל שלך מוצא את עצמו שוכב, עם מבט מופתע על הפנים.
על זה שכדי לקום הם צריכים עזרה. שנתחיל לפזר שטיחים ומזרוני יוגה בבית כדי שיהיה להם קל יותר ללכת על הרצפה החלקה.
שצריך לעזור להם גם לעלות או לרדת מדרגה אחת קטנה, כי הם כבר לא יודעים איפה להניח את הרגליים (או שהם חושבים שהמדרגה גדולה יותר ממה שהיא אז הם קופצים באוויר…).
שהם מתחילים להיתקל בדברים כי הם כבר לא רואים טוב, אבל חושבים שהם יכולים לנווט לבד (ומתעקשים למשוך לתוך העמוד גם כשאת מנסה להוביל אותם בעדינות עם הרתמה).
שהם ישנים המון… ונורא עמוק.
שחצי מהזמן את נעצרת לראות אם בית החזה עוד עולה ויורד, ושכשאת לא רואה את שמה יד כדי להרגיש אם יש נשימה ודופק. ובהתחלה הם מתעוררים מזה ואת מתנצלת ומרגישה רע שהפרעת להם, אבל עם הזמן את כבר יכולה ללטף אותם זמן רב והם ממשיכים לישון נורא עמוק. וכבר אין לך על מה להתנצל אבל את מרגישה עוד יותר גרוע כי את מרגישה איך הכלב שלך הולך ומתנתק מהעולם הזה ומבלה יותר זמן בעולמות אחרים…
לא מדברים על זה שאת כל-כך שמחה כשהם פתאום מרגישים טוב ומנסים לדלג ולשחק בדשא!
ושבשלב מסויים, כבר קשה לך להיזכר איך הכלב שלך היה נראה כשהוא היה משחק, כי זה לא קרה כבר המון זמן.
לא מדברים על זה שהתיאבון נפגע. שיש כלבים קשישים שצריך כל יום לעשות ניסויים ולהכין להם דברים מיוחדים ולנסות לשכנע אותם לאכול רק שני ביסים… (לא עם לברדור-גולדן. איתו את פשוט רואה שהוא אוכל נורא לאט… אחרי שנים שהאוכל נשאב לקיבה תוך 10 שניות במקסימום).
לא מדברים מספיק על רפואה משלימה- דיקור, צמחים, רייקי, פרחי באך, תזונה טבעית- שיכולים לעשות פלאים, להקל ואפילו לשפר את המצב!
ועל זה שהרבה לפני שהכלב גריאטרי, או אפילו קשיש, יש תרגילים שניתן ללמד אותו שיחזקו את הגוף ואת המיינד ויקלו על הרבה מהקשיים של תהליך ההזדקנות. תרגילים עדינים של כושר ומודעות גוף שאפשר ללמוד לעשות איתם. שאלו אותי ואתן לכם כיוון.
לא מדברים על זה שיש כלים שיעזרו לך להחליט האם זה הזמן להיפרד, שאלונים כאלה של איכות חיים כלבית (חפשו באינטרנט או בקשו ממני ואשלח), אבל כשהתוצאה היא בדיוק על הגבול את נקרעת בחוסר החלטיות, עם רצון שלא להרע להם מצד אחד ושלא להיפרד לעולם מצד שני. לא שתוצאה ברורה היתה הופכת את זה להחלטה קלה יותר…
לא מדברים על זה שיגיע שלב שאנחנו כבר נתפלל כל לילה בסתר שהם יעזבו מתוך שינה, ללא סבל… ויחסכו גם מאיתנו את הצורך לקבל את ההחלטה הזאת. שכל לילה לפני השינה נלטף אותם ונגיד להם כמה הם אהובים, למקרה שהם כבר לא יקומו בבוקר.
על זה שיש כלבים שאם נקשיב להם, יתנו לנו סימן שזה הזמן להיפרד. במיוחד אם נשב איתם ונגיד להם שזה בסדר, שהם עשו את שלהם ומותר להם ללכת…
ושיש כלבים שפשוט ימשיכו, יתנו כל מה שעוד נשאר להם עד שאנחנו בסוף נחליט שדי.
לא מדברים על זה שלא חייבים לקחת את הכלב למרפאה – להעביר אותו את הסטרס והפחד הכרוכים בכך דווקא בשעה האחרונה שלו. שיש וטרינרים נהדרים ורגישים שיבואו אליכם הביתה, כדי שתוכלו להיפרד בשקט ובשלווה של הבית, מוקפים במשפחה (או רק אחד/ת אמיץ מביניכם), בכבוד שהכלב שלכם ראוי לו.
לא מדברים על איך נראה המוות.
שזה קשה ומוזר וקורע ושובר לב, שאולי תרגישו צורך להגיד להם שזה בסדר לשחרר וללכת, להגיד להם מיליון פעם תודה וכמה הם אהובים,
שזה מצמרר שהגוף שלהם כאילו נאבק בסוף (זה רק האנזימים שמפעילים את השרירים לאחר המוות) אבל מרגישים שהנשמה כבר עזבה את הגוף… ושזה בסדר להגיב איך שיוצא לנו, בבכי או צעקה או דמעות שזולגות בשקט או כל דרך אחרת. שזה בסדר לחבק או ללטף אותם למרות שהם כבר לא שם, כי הם תמיד יהיו עדיין פה איתנו, מסתכלים ומרגישים מה קורה איתנו.
שיש כמה אופציות לטיפול בגוף הריק – קבורה, שריפה (אישית או קבוצתית), ואפילו אנשים שיבואו, יעטפו את הגוף יפה יפה ובהדר כבוד, וילכו איתכם לקבור אותו במקום שהם הכינו מראש (גם בערים שאין בהן "בית קברות לכלבים". תשאלו את הוטרינר שלכם, הוא כנראה מכיר את האופציות…
לא מדברים על כמה האבל על מות חיה אהובה הוא ממש כמו האבל על מות חבר או בן משפחה אנושי, למרות שיש אנשים שחושבים אחרת. ושמותר לנו להרגיש ולהתאבל איך שבא לנו. כולל גם לא להיות עצובים בכלל… אין רגש שהוא לא בסדר או לא לגיטימי.
ואף אחד לא מדבר על ה"התאבלות שלפני המוות"… על התקופה האחרונה הזאת, שרואים אותם הולכים ונחלשים, ומתחילים כבר להתאבל על הפרידה שתגיע… וכמה זה קשה ומתיש לעבור את זה לאורך זמן. ואיך בסוף, עם כל העצב על הפרידה שהגיעה, יש גם הקלה מסוימת שזה סוף סוף נגמר… ואיתה רגשות אשם.
לא מדברים על ילדים ומוות. על כמה הם חכמים ורגישים ומסוגלים להתמודד בגבורה אם רק ניתן להם חופש להגיב איך שבא להם. שזה בסדר לתת להם להחליט האם הם רוצים לקחת חלק או לא, להיפרד או לא, להיות שם או לא (הורים מכירים את ילדיהם וצריכים להחליט מה מתאים ומה לא ומתוך זה לאפשר לילד בחירות….). שלפעמים הילדים יודעים יותר טוב מאיתנו שהגיע הזמן להיפרד. ומתמודדים יותר טוב מאיתנו עם הפרידה.
_______
אז בואו נדבר על זה.
אם יש לכם כלב קשיש או מזדקן או גריאטרי או כזה שכבר נפרדתם/ן ממנו, אני מזמינה אתכם לשתף את התמונה והסיפור שלו בתגובה.
ומקווה שנתחיל לדבר על זקנה… כי זה הופך את ההתמודדות לקצת קלה יותר.
_________
בתמונות: ברואין אהובי, שנפרדנו ממנו ב-14 באוגוסט האחרון, בדיוק 3 חודשים לפני שחגגנו לו יום הולדת 17. הכלב הכי טוב בעולם. Saint Bru.
________
**תוספת בעריכה**
וואו! לא ציפיתי שיהיו כ"כ הרבה שיתופים ותגובות לפוסט הזה! אבל אני שמחה מאוד כי זה אומר שמתחילים לדבר על זה… ואולי נוכל לעזור ולהקל קצת ע"י השיתופים האלו.
אז תודה לכולם ולכולן, אני לא מגיבה להכל כי אני לא מספיקה וגם לא עומדת בזה נפשית אבל תדעו שאני כן קוראת הכל… לאט לאט… ומאוד מעריכה את השיתופים, הפתיחות, החיבוקים שנשלחים אלי ובכלל, תודה שיש כ"כ הרבה אוהבי כלבים שרוצים לעשות הכל כדי להקל על אהוביהם! שולחת לכולם חיבוקים בחזרה… ואם יש לי איך לעזור, אפשר לשלוח לי הודעה פרטית (אני מטפלת בבעיות התנהגות ובעיות רגשיות של כלבים, מאמנת כלבים באופן כללי ומטפלת גם בפרחי באך).
לכל מי ששאלו לגבי תרגילים: עדיף להתחיל בגיל צעיר, כדי לבנות ולא רק לשקם. אבל ניתן כמובן להתחיל בכל גיל – עם הרגישות והזהירות הדרושות!
הכי טוב בעיני זה הקורס אונליין של לורי סטיבנס: https://fenzidogsportsacademy.com/index.php/courses/13270
או הדיוידי הזה, של לורי סטיבנס וקאת'י סדאו:
הוא ממש מיועד לכלבים קשישים, מכל היבטי החיים.
אומרת שוב: חשוב חשוב להתחיל ממש לאט ולא לרוץ קדימה, כדי לא לעשות נזק…
דברים נוספים שיכולים לעזור: פרחי באך (דברו איתי), רייקי, רפואה סינית וארומתרפיה. וכמובן, אוכל ביתי שמותאם לכלב…
אגב, כשברואין היה בן 9 הוא התחיל קצת לטפטף שתן ואחרי כמה טיפולים בדיקור זה הפסיק לחלוטין… ולא חזר לעולם! עם השנים טיפלתי בו מדי פעם ברייקי והוא היה פשוט נמס לי לתוך הידיים. לא יודעת אם זה קשור לאריכות חייו המדהימה אבל יודעת שזה עוזר עם הרבה בעיות בריאותיות וגם תורם לרוגע נפשי. מומלץ.
לגבי שאלוני איכות חיים: אני נעזרתי בזה: https://pawspice.com/…/documents/QualityofLifeScale.pdf
ויש גם את זה, שמבוסס עליו, עם קצת יותר שאלות מנחות: https://vet.osu.edu/…/HonoringtheBond/HowDoIKnowWhen.pdf
**סוף עריכה**
