הסמקתי עד קצה זנב 
תודה ענת 
ענת ניר כותבת:
אם אצטרך לנחש מהי השאלה שמורן נשאלת הכי הרבה, זו בטח תהיה "אפשר לבוא גם להתארח בפנסיון שלך?"…
זה משהו שחוזר על עצמו בכל פוסט שמעליםות הורים לזנבתולים שהתארחו אצלה (ושאני עדיין שואלת בכל ביקור…).
מיד בכניסה רואיםות שהפנסיון מעוצב בטוב טעם, מושקע, ביתי, נעים ומזמין. המיטות של הכלבים, הקישוטים בסלון ובחדרים, המרבצים, התמונות – הכל משתלב בהרמוניה ויוצר התפעלות מעורבת בתחושת חמימות.
כשמסתכליםות יותר לעומק, אפשר לראות עד כמה באמת חשבו פה על כל פרט – הבטחון של הכלבתולים, הנגשה, נוחות. כל מה שבכלל לא ידעתםן שהכלב צריך… אין פה שום משטח שנרכש באקראי. אין כניסה או מעבר שאינם מאובטחים. אין צמח שנשתל במקרה. כלי המים הרבים תמיד נקיים ומלאים מים טריים, ואין אף דייר שעשוי לחמוק מהרדאר של מורן. היא יודעת מה הם צריכים או רוצים עוד לפני שהם יודעים…
והאווירה – משהו שאי אפשר להסביר. זה הקסם של מורן. וזו הסיבה שההורים של האורחים שלה היו רוצים להתארח אצלה בעצמם.
אם יש לכםן כלב קשיש, עיוור, סיעודי, שמקבל טיפול תרופתי – לא תמצאו פנסיון טוב יותר עבורו. פנסיון שבו הכלב יקבל את התרופות בזמן, יקבל יחס חם, יהיה הכי בטוח מבחינה פיזית, נקי, יבש, ו… סביר להניח שתצאו משם עם שלל טיפים ועצות שישפרו לכלב את איכות החיים, כי מורן מכירה על בוריים את כל האביזרים וכל השיטות לטפל בכלבים קשישים וסיעודיים.
גילוי נאות –
לא זוכרת איך ומתי הכרתי את מורן.
זה היה ממש מזמן.
הפוסט נכתב מיוזמתי, ואינו ממומן,
ורק בגלל שאני כ"כ אוהבת לחזור לשם.
