תם הקטן, יפיוף עם בלורית מבדחת, הגיע אלינו מאילת לאחר שהוצל בידי דניאלה מאילת אנימלס. זה היה במרץ 2017. הוא היה מתנת יום ההולדת שלי לעצמי. נשבר לי הלב כשאני מדמיינת את הקטנצ'יק הזה מסתובב ברחובות לבד, עיוור וחירש, דמנטי מאד, נטול שיניים ועם זנב שבור, רעב וצמא ואבוד בעולם חשוך, דומם וזר.
ומצד שני, אולי בדמנציה המתקדמת שלו היתה גם ברכה. אולי בכלל לא ידע שהוא אבוד. הרי גם פה היה צועד כמעט בלי הפסקה, מסתובב במרץ וברוח טובה עד שהיה נתקל באוכל, במים, במיטה נוחה או ביד מושטת לגירודי סנטר שהוא כל כך אהב. הוא הופתע בכל פעם שבאנו ללטף אותו, שמח – ושימח.
היה לכולנו מזל. לנו ולו. כל מצוקה שעלולה היתה להתרגש עליו, במצבו הפיזי והמנטלי, נמחתה מול שמחת החיים המתוקה שלו.
הוא היה בן 17, והיה בטוב עד השבוע האחרון ממש.
נוח בשלום, תם קטן. אתה חסר מאד.
– – – – – –
[תם היה חלק ממשפחת "שמחת זקנתי", פרויקט ההוספיס של בית גיל הזנב, שבמסגרתו מתגוררים איתנו כאן שלושה כלבים שננטשו בגילאי 16-17. מאחורי רובם יש סיפורי חיים קשים, רובם זקוקים לשיקום נפשי או פיזי, אבל עכשיו הם אהובים ורצויים, ויישארו כך עד יומם האחרון. נוסף לתם, כעת גרים איתנו במסגרת הפרויקט צחי בן ה-17 ותותי בת 16.5. "שמחת זקנתי" הוא הפרויקט ההתנדבותי שלנו, מה שאומר שאנחנו תורמים את המקום, את הטיפול הסיעודי והשיקום הנפשי (ואת כל האהבה שבעולם) – ואנשים טובים עוזרים במימון טיפולים וטרינריים, תרופות ומזון. לשמחתנו, כרגע אין צורך בתרומות נוספות]
