הו, וואו 
Hila Mey Paz על בית גיל הזנב – פנסיון ביתי ובית אבות לכלבים קשישים
חלפו קצת יותר מחודשיים מאז שדשא שלנו כבר איננה יותר, ורק עכשיו אני מסוגלת להעלות את הזכרונות עם קצת פחות כאב.
אז זהו סיפורנו שלנו –
10 חודשים לפני טיול בת המצווה של אלמוג (בתנו הצעירה) לארה"ב, שניה לאחר שרכשנו כרטיסי טיסה, הזמנו מקום לדשא שלנו בפנסיון בו היתה רגילה להתארח מגיל 0, במשך כמעט 14 שנים.
3 חודשים לפני הטיסה התקשרה אלי בעלת הפנסיון, והודיעה לי בצער רב שהיא נאלצת לסגור את המקום.
מאותו הרגע התחיל מרתון חיפוש מקום חדש עבור דשא שלנו…
התייעצתי עם חברים, שוחחתי עם המון בעלי פנסיונים. זכיתי אפילו לשוחח עם בעל פנסיון נחשב באזורנו שאמר לי בלי בושה: "היא זקנה, מה אני צריך שהיא תמות אצלי? והיא תמות אצלי…". אני חושבת שאחרי השיחה הזאת כבר לא יכולתי לשוחח יותר עם אף אחד. התכווץ לי הלב.
החלטתי שאני מתחילה לפנות לבעלי פנסיונים ביתיים. וגם כאן נתקלתי בבעיות. דשא כבר לא היתה מסוגלת לטפס במדרגות, היתה זקוקה לאוכל מיוחד, ועוד תופעות הלוואי הידועות של הזקנים… באחת השיחות דברתי עם בחורה שהמליצה לי על מורן.
נכנסתי לדף של מורן בפייסבוק. כל שורה שהיא כתבה ב"אודות" המקום חימם לי את הלב. כל פרט שמצויין שם הוא פרט שהיה מוכר לנו מקרוב.
שוחחתי עם מורן וקבענו להפגש איתה, ועם דשא, כדי לראות אם המקום מתאים לדשא, ולנו.
בפעם הראשונה הגענו עם דשא שלנו לביקור. חיוך גדול נמרח על הפנים שלנו ואושר גדול בלב.
בנוסף לכלבים שמתארחים אצל מורן לפרק זמן קצר – יש אצל מורן כלבים שאף אחד לא רצה, כאלה שכבר לא התאימו לרהיטים וזרקו אותם, וכאן הם מקבלים את החום ואהבה להם הם זקוקים בשארית ימיהם –
בכל פינה מושקעת מחשבה והתחשבות בצרכים שהכלבים הזקנים זקוקים להם.
מלאנו שאלון ארוך ומפורט על דשא, על הכדורים להם היא זקוקה, על המילים שהיא מכירה, על ההרגלים שלה, פרוט אנשי קשר, וטרינר מטפל וכדומה.
יצאנו בתחושה שזה המקום המתאים ביותר עבור כולנו.
השארנו את דשא אצל מורן בלב שלם.
בכל יום מורן עדכנה אותנו עם תמונות מקסימות, סרטונים מחממי לב, והגיגים משמחים. למרות הפרשי הזמנים המטורפים ידענו באיזו שעה אנחנו אמורים לקבל עדכון מהשטח וחיכינו לתמונות הללו בכליון עיניים.
היינו בטוחים שהיא לא תרצה לשוב אלינו אחרי כל הפינוקים והאהבה האינסופית שהיא קבלה.
דשא חזרה מהפנסיון עליזה ומאושרת. וגם אנחנו.
דשא זכתה לבלות אצל מורן פעם נוספת.
מצבה כבר היה פחות "מלבב", והיא דרשה הרבה יותר תשומת לב. וגם אז היא התקבלה בזרועות פתוחות, עם חיבוקים ונשיקות.
אני בטוחה – שכל שהות אצל מורן האריכה את ימיה של דשא.
אינספק שאם רוצים לצאת לחופשה רגועים ושלווים, בית גיל הזנב הוא המקום להשאיר בו בלב שלם את הכלב הזקן, זה שדורש גירוד מיוחד באוזן, שאוהב מאכלים משונים, שמקבל כדורים מיוחדים.
הלוואי וגם אנחנו נזכה לטיפול מסור שכזה כשנזדקן.
מורן היקרה, תודה רבה!
לא קיימות מספיק מילים כדי לתאר את ההערכה הגדולה שלנו אליך. — עם Tamir Mey-Paz וMoran Cohen.