אמא של סקודי מציפה לי את הלב 
מורן יקרה מאד.
כותבת לך מלב מלא על גדותיו בהכרת תודה והתפעמות על כל הטוב שהתרחש במפגש אתך ועם המקום הנפלא שהקמתם, הנקרא בשם שמיד מעלה חיוך " בית גיל הזנב".
שבועיים לפני נסיעתנו התבשרנו שכלבתנו הקשישה האהובה סקודה חולה בסרטן שאינו ניתן לריפוי. תחזית הווטרינר הצביעה על כך שיתכן שלא תחזיק מעמד במהלך השבועיים של הנסיעה.
חיפשנו באינטרנט ומצאנו אתכם. אנחנו גרים בראש העין ואזור רחובות נראה קצת רחוק, אבל משהו במה שראינו בדף משך את תשומת ליבנו. בשיחת הטלפון כבר היה ברור שזה זה. כבר אז נכחה תשומת הלב לפרטים והמחשבה האוהבת להולכי על ארבע. ידעתי שאתם המקום.
במפגש ההיכרות אליו הוזמנתי הייתי נרגשת מאד. מעולם לא ידעתי שאפשר להיות מסור כל כך ומעמיק כל כך בהתייחסות לכלבים. מילאתי שאלון שהורכב מהמון שאלות בנוגע להרגליה ודפוסי ההתנהגות, האכילה, השינה ועוד.
תוך כדי הביקור התרשמתי עמוקות מהיחס הסבלני והחומל לכל דרי הבית. חשבתי לעצמי באירוניה שהרבה קשישים וחולים מההולכים על שתיים היו שמחים לקבל יחס כזה.
נסענו לשבועיים עם לב מלא חשש שאולי לא נפגוש יותר את סקודה. מדי יום שלחת לנו תמונות מקסימות שלה והתרשמנו שמצבה משתפר, האוכל שקיבלה היה טוב יותר ממה שנתנו לה ושלל הדרכים להקל על מצבה היו תוצאה של ניסיון ואהבה אין קץ.
אספנו את סקודה במצב טוב משהגיעה. היה לך קשה להיפרד, ככה זה כשאוהבים. אמרת לי שמהיום את איתנו בכל דבר ועניין ואני יודעת שליבנו נמצא בבית גיל הזנב, שם ישנם אנשים עם לב של זהב.
היו בטוב וחיבוק ענק,
ממשפחת זהבי בראש העין וכמובן מסקודה, שתספר שהיתה בגן עדן עוד בחייה